<h1>יראים סימן מ"ז</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ומהו הקרב כדכתיב בפ' ויקרא לענין שלמים את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה. המכסה את הקרב, זהו החלב שעל (הקרב) [הכרס] שקורין פנצ"א בלע"ז שמונח כמכסה ונקרא טילא בלע"ז, וחלב שעל גבי הטחול שמחובר לקרב הוי מחלב המכסה את הקרב. ואמרינן עליה בגיד הנשה [צ"ג א'] אסור מדאורייתא וחייבין עליו [כרת] ואת כל החלב אשר על הקרב מה בא לרבות נחלקו בזה ר' ישמעאל ור' עקיבא בת"כ ומייתי לה בפ' אלו טרפות [מ"ט ב'] דתניא בת"כ את כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה, ר"ע אומר להביא חלב שעל גבי הדקין וקיימא לן כדברי שניהן [לאסור] ואיסור החלב שעל גבי הקיבה אמרינן בגיד הנשה דאקשתא כולא עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי דאייתרא אלמא דאקשתא אסיר טפי. ובפסחים פ' מקום שנהגו [נ"א א'] אמרינן כי סליק רבה בר בר חנא אכל דאייתרא ומקשינן לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכו' אלמא בבבל לא היו אוכלים דאייתרא וכ"ש דאקשתא ואנן מנהג בבל בידן הלכך תרווייהו אסירי.
<h2>דף צג.</h2>
ואליה אעפ"י שהיא קריבה בכבש של שלמים, דכתיב חלבו האליה תמימה לעומת העצה יסירנה, שריא, כדאמרינן בחולין בשלהי פרק כל הבשר [קי"ז א'] א"ל רב מרי לרב זביד ואי אליה אקרי חלב תיתסר באכילה א"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, דבר השוה ליקרב בשור וכשב ועז, ואליה אינה קריבה אלא בכשב בלבד. וחלב הכסלים שתחת הקרום מותר שהקרום תורת בשר עליו ומה שתחתיו הוה ליה חלב שהבשר חופה אותו ומותר. ואמרינן בגיד הנשה [צ"ג א'] אמר ר' אבא אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר [איני והאמר ר' אבא אר"י א"ש האי תרבא דתותי מתני אסיר] אמר אביי [מאי] טעמא משום דבהמה בחיה פרוקי מפרקא, פי' מופרד כסוי הבשר בחיי הבהמה ואין זה בשר חופה אותו, וכן פירש"י בחולין שקרום הבשר שעל הכסלים חפוי בשר גמור ושומן שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ויש אוסרים אותו ואינו נראה לן אך נראה לן דמותר וכן נהגו בכל מקום להתירו.
וחלב שהבשר חופה אותו מותר דכתיב על הכסלים ולא בתוך הכסלים. ולובן כוליא, פי' שומן שבתוך הכוליא המכוסה בכוליא מבפנים [פליגי בה] ר' ור' חייא חד אסר וחד שרי. ואמר אביי מסתברא כמאן דשרי כי היכי דשרי בשר החופה בכסלים מטעם דכתיב על הכסלים הכי נמי משרינן בשר חופה דכתיב על הכליות ולא תוך הכליות.
אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסיר וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב וחלב היותרת, דהיינו שמונח תחת הקרום אסור מן התורה, שכל שומן בהמה השווה ליקרב בשור וכשב ועז אסור, שהרי חלב דפנות אסרנו אם לא מפני [שאינו] (ש)כשר ליקרב אלא בעולה שכולה כליל, כדתניא [לעיל] ויותרת [הוא הנקרא איבד"ש בלע"ז] הוא הבשר המחלק וחוצץ בין ריאה לכבד, וכן פירש"י ז"ל בפירו' חומש יותרת איבד"ש בל"ש. ויש (מתירין) [מסירין] הקרום שבו ואוכלין השומן המעורב בבשר היותרת שתחת הקרום מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ואומר אני שבוש הוא בידם, שבשר חופה אותו אינו מותר כי אם בכסלים וכליות דכתיב בהן על למעוטי תוך, אבל ביותרת דלא כתיב ביה על לא שרינן תוך דידיה ואסור אחרי שהוזכר באימורי שלמים ואין לדקדק היתר מדאמרינן בשלהי כל הבשר [קי"ז א'] אמר ליה רב מרי לרב זביד ואי אליה איקרי חלב תתסר באכילה אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו השוה בשור וכשב ועז דמשמע דרב מרי היה סובר דלא דרשינן שוה ליקרב אלא אעפ"י שאינו קרב אלא בכשב מיתסר ואפ"ה אי לאו משום דאיקרי חלב לא הוה סליק אדעתיה דתיתסר אליה חלב היותרת נמי לא שנא מאחר דלא אשכחינן דאיקרי חלב אעפ"י שקרב באימורין שרי הבא לדקדק דקדוק זה לא כיון דהתם רב מרי נמי הוה ידע דלא מיתסר אלא בשוה ליקרב, הלכך לא היה רוצה לאסור אלא מטעם דאיקרי [חלב] אבל לא היה סובר שמיעט הכתוב להתיר דשווה ליקרב ללמד על עצמו בא לאסור שווה ליקרב ולא להתיר שאינו שוה ליקרב, הלכך אסרינן אליה אעפ"י שאינה שוה מטעם דאיקרי חלב, והשיב לו רב זביד דמיעוט הוא דהכי אמר רחמנא שוה ליקרב אסור שאינו שוה ליקרב מותר הלכך אע"ג דאקרי חלב (אסור) [שריא] שהרי מיעט הכתוב להתיר. ובערוך בערך אצבע פי' יותרת הכתו' אצבע הכבד והוא הנזכר במסכת תמיד [פ"ד מ"ג] וקורין פוציט בלע"ז והוא חתיכת כבד קטנה הנכפלת על הכבד. ואני לפי מה שפירשו רבותי איבד"ש פירשתי.
ומהו הקרב כדכתיב בפ' ויקרא לענין שלמים את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה. המכסה את הקרב, זהו החלב שעל (הקרב) [הכרס] שקורין פנצ"א בלע"ז שמונח כמכסה ונקרא טילא בלע"ז, וחלב שעל גבי הטחול שמחובר לקרב הוי מחלב המכסה את הקרב. ואמרינן עליה בגיד הנשה [צ"ג א'] אסור מדאורייתא וחייבין עליו [כרת] ואת כל החלב אשר על הקרב מה בא לרבות נחלקו בזה ר' ישמעאל ור' עקיבא בת"כ ומייתי לה בפ' אלו טרפות [מ"ט ב'] דתניא בת"כ את כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה, ר"ע אומר להביא חלב שעל גבי הדקין וקיימא לן כדברי שניהן [לאסור] ואיסור החלב שעל גבי הקיבה אמרינן בגיד הנשה דאקשתא כולא עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי דאייתרא אלמא דאקשתא אסיר טפי. ובפסחים פ' מקום שנהגו [נ"א א'] אמרינן כי סליק רבה בר בר חנא אכל דאייתרא ומקשינן לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכו' אלמא בבבל לא היו אוכלים דאייתרא וכ"ש דאקשתא ואנן מנהג בבל בידן הלכך תרווייהו אסירי.
אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הכסלים פי' גם זה מחלב שעל הכסלים. אקליבוסתא, זהו עצם המחובר על הכסלים ויש עליו חלב, פי' חלב דאורייתא. תולדות החלב חוטין וקרומין. אמר רב ששת אמר רב אשי חוטין שבחלב אסורין ואין חייבים עליהם כרת. וטעמא דחלב אמר רחמנא ולא חוטין. וחמשה חוטין איכא בכפלי תלתא מימינא ותרתי משמאלא, תלתא מפצלי לתרי תרי, תרי מפצלי לתלתא תלתא, נפקא מינה דאי שליף כדחמימי מישתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו. ואמר אביי ואיתימא רב יהודה חמשה חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי דטחלי דכלייתא משום תרבא דידא דלועא משום דמא. למאי נ"מ הני אי מחתך ומלח להו שפיר דמי הני לית להו תקנתא, פירשו רבנן של חוטין דכפלי אדוקין אצל המותניים ונמשכין עד תחת החזה, הלכך הקונה רביעי בשר מן הגוי ויש מקצת הכסלים בממכר צריך לבקש ולחתוך בתווך בין שתי חתיכות בשר שהרי חוטי חלב נמשכים שם והמשנה הפסיד. סמוך לזנב יש שומן לאליה ועליה יש חלב דאקליבוסתא שפירשנו למעלה שחייבים עליו כרת. ואותו חלב ושומן האליה דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד אחד לבן כעין קרום ומראהו כמראה שומן מה שעל אותו הגיד שהוא כעין קרום לבן אסור בכרת ומה שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. וצריך לגרור אותו גיד יפה יפה, ולפי שהוא לבן טועין בו כמה בני אדם ואינם יודעים להפריש בין חלב לשומן. וראיתי כמה בני אדם מנקרי בשר נכשלים בו, לכן נתתי לב (להחזיר) [להזהיר] ולהבדיל בין הטמא לטהור.
בחלב שעל גבי הדקין קימל"ן כר' עקיבא דאמרי' בגיד הנשה אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרידא [וזהו] חלב שעל (גבי) [הדקין פי' שריבה אותו ר"ע מכל החלב והדקין דבוקין בקיבה מצד אחד וחלב המכסה את הקרב הוא מתפשט על] הדקין, ומקום פשוטו אמר רב יהודה דבעי דקין גרידא, הלכך צריך לתת לב על מקום פשוטו, וכשהטבח מושך הדקין בעודם חמים אין נדבק חלב בהן ונשאר [חלב] הטעון גרידא בהדורא דכנתא. הלכך הבא לאכול חלב שעל הדורא דכנתא יגרור אמה מן החלב לצד הקיבה ואם משך הטבח הדקין ולא נודע צד הקיבה צריך לגלח ולחתוך הדורא דכנתא סביב כעובי דינר. ויען שחלב שעל גבי הקרב שקורין טילא מתפשט על חלב הדקין הסמוכין לקיבה באמתא מרבינן ליה מכל החלב אשר על הקרב ומצריך ליה גרידא. ואמנם יש לפרש דלא מצריכינן גרידא אלא הנמשך לכסות הדורא דכנתא, אבל הדורא דכנתא עצמה לא בעי גרידא הלכך אין צריך לגלח סביב כאשר פירשתי וכן נראה אמת, אבל ספק בידי קצת אי מצריך גרידא להדורא דכנתא עצמה.
ואמר רב יהודא חוטין שבעוקץ אסורים יש מפרשים עוקץ הנקא, ואיני בקי באותם חוטין, כי לא ידעתי חוטי חלב באותו מקום לבד חוטי דכפלי הנמשכים עד תחת המותניים. ואני שמעתי ונראה לי עוקץ זנב, ובכל התלמוד למדנו עוקץ זנב כדתנן [סוכה ל"ד ב'] ניטל עוקצו, הלכך צריך להסיר חוטין שבזנב, ודבר נראה שהם אסורים שהם סמוכים וגדלים ויונקין מחלב הכליות.
קרמין, אמר רב הונא ואיתמא רב יהודה ה' קרמי הוו, תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי דטחלי דכולייתא משום תרבא. דביעי דמיקרי משום דמא ומסקנא דקרמא דכולו טחלא אסיר. וקרום שעל דד הטחול פירשנו למעלה דאסור מן התורה וחייבין עליו [דכיון] דמחובר לקרב [חלב] שעל הקרב הוא.
<h2>דף קיז.</h2>
אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסיר וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב וחלב היותרת, דהיינו שמונח תחת הקרום אסור מן התורה, שכל שומן בהמה השווה ליקרב בשור וכשב ועז אסור, שהרי חלב דפנות אסרנו אם לא מפני [שאינו] (ש)כשר ליקרב אלא בעולה שכולה כליל, כדתניא [לעיל] ויותרת [הוא הנקרא איבד"ש בלע"ז] הוא הבשר המחלק וחוצץ בין ריאה לכבד, וכן פירש"י ז"ל בפירו' חומש יותרת איבד"ש בל"ש. ויש (מתירין) [מסירין] הקרום שבו ואוכלין השומן המעורב בבשר היותרת שתחת הקרום מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ואומר אני שבוש הוא בידם, שבשר חופה אותו אינו מותר כי אם בכסלים וכליות דכתיב בהן על למעוטי תוך, אבל ביותרת דלא כתיב ביה על לא שרינן תוך דידיה ואסור אחרי שהוזכר באימורי שלמים ואין לדקדק היתר מדאמרינן בשלהי כל הבשר [קי"ז א'] אמר ליה רב מרי לרב זביד ואי אליה איקרי חלב תתסר באכילה אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו השוה בשור וכשב ועז דמשמע דרב מרי היה סובר דלא דרשינן שוה ליקרב אלא אעפ"י שאינו קרב אלא בכשב מיתסר ואפ"ה אי לאו משום דאיקרי חלב לא הוה סליק אדעתיה דתיתסר אליה חלב היותרת נמי לא שנא מאחר דלא אשכחינן דאיקרי חלב אעפ"י שקרב באימורין שרי הבא לדקדק דקדוק זה לא כיון דהתם רב מרי נמי הוה ידע דלא מיתסר אלא בשוה ליקרב, הלכך לא היה רוצה לאסור אלא מטעם דאיקרי [חלב] אבל לא היה סובר שמיעט הכתוב להתיר דשווה ליקרב ללמד על עצמו בא לאסור שווה ליקרב ולא להתיר שאינו שוה ליקרב, הלכך אסרינן אליה אעפ"י שאינה שוה מטעם דאיקרי חלב, והשיב לו רב זביד דמיעוט הוא דהכי אמר רחמנא שוה ליקרב אסור שאינו שוה ליקרב מותר הלכך אע"ג דאקרי חלב (אסור) [שריא] שהרי מיעט הכתוב להתיר. ובערוך בערך אצבע פי' יותרת הכתו' אצבע הכבד והוא הנזכר במסכת תמיד [פ"ד מ"ג] וקורין פוציט בלע"ז והוא חתיכת כבד קטנה הנכפלת על הכבד. ואני לפי מה שפירשו רבותי איבד"ש פירשתי.
ואליה אעפ"י שהיא קריבה בכבש של שלמים, דכתיב חלבו האליה תמימה לעומת העצה יסירנה, שריא, כדאמרינן בחולין בשלהי פרק כל הבשר [קי"ז א'] א"ל רב מרי לרב זביד ואי אליה אקרי חלב תיתסר באכילה א"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, דבר השוה ליקרב בשור וכשב ועז, ואליה אינה קריבה אלא בכשב בלבד. וחלב הכסלים שתחת הקרום מותר שהקרום תורת בשר עליו ומה שתחתיו הוה ליה חלב שהבשר חופה אותו ומותר. ואמרינן בגיד הנשה [צ"ג א'] אמר ר' אבא אמר רב יהודא אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר [איני והאמר ר' אבא אר"י א"ש האי תרבא דתותי מתני אסיר] אמר אביי [מאי] טעמא משום דבהמה בחיה פרוקי מפרקא, פי' מופרד כסוי הבשר בחיי הבהמה ואין זה בשר חופה אותו, וכן פירש"י בחולין שקרום הבשר שעל הכסלים חפוי בשר גמור ושומן שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו. ויש אוסרים אותו ואינו נראה לן אך נראה לן דמותר וכן נהגו בכל מקום להתירו.
